Darkness covers the notorious neighborhood in one of the central cities. Only faint lighting marks the way for two inspectors of the Maoz Electronic Monitoring Unit, which belongs to the Israel Prison Service.
To their right is a thick grove, to their left is a high brick wall surrounded by security cameras. The residential complex is home to a criminal accused of drug trafficking who belongs to a well-known and violent crime family. Although he has been in and out of prison for many years, the court decided to give him another chance and sent him with electronic handcuffs to continue his house detention pending sentencing. The offender did not know that the inspectors were planning a surprise inspection for him.
One of the supervisors, Senior Sergeant Yoav Sagiv, calls from outside to a control unit stationed at the detainee's home and used for communication. Despite the annoying ringing, there is no response. Yoav dials again, again no answer is heard. His partner, Advanced Sergeant Major Moran Glazer, was instructed. The surrounding neighbors peek out of the windows and one of them comes out. Moran's hand lies close to the belt, next to the weapon hidden under his shirt. His eyes examine the hostile environment.
Yoav now calls the offender's sister, who has signed a cash bond and is supposed to watch him 24 hours a day. She doesn't answer either. "You are probably witnessing an incident of violation of conditions of detention," Yoav quietly clarifies what anyone would simply call an "escape."
Suddenly, a creak is heard. The back gate opens and the nurse peeks out of it, panting. "Sorry," her voice trembles, "I watered the plants in the yard and the phone wasn't next to me."
"It's important for me to be a good boy." The electronic handcuff on the leg of a detainee, photo: Oren Ben Hakon
From a distance, the offender was seen in shorts, his hair dripping with water. "I was in the shower," he shouts, frightened, not daring to cross the threshold, which defines his allotted range. "You know what will happen if you don't answer the phone," Yoav says sternly. "Do you want to go to a hearing in the unit and go back to detention in prison? Two days ago you exceeded the permitted range, there will be no further warning."
The perpetrator tries to please him: "God willing, I will leave this world at some point. It's important for me to be a good boy."
"I learned to restrain and relax"
The electronic handcuff has never been like this in the center of things. For more than a decade, the Maoz Unit has been operating a program designed for detainees until the end of proceedings and for released prisoners about one-third. At the same time, in recent years, the expansion of the Prevention of Domestic Violence Law has been discussed, according to which GPS electronic handcuffs will be applied to men against whom restraining orders have been issued.
Discussions on the subject have been passionate, with politicians making changes according to their views. Finally, the law was recently passed by the Knesset and will go into effect in about a year. The implementation of the law now occupies the IPS, and in recent weeks a special think tank has been operating, including a prison commander, legal advisers, technologists and planning personnel, as well as a senior Maoz official, whose personnel have not yet been disclosed.
"It has not yet been decided whether a new unit will be established or whether the activity will be under Maoz," explains Maoz Commander Lieutenant Merav Oron, who took up her position about three months ago. "It is difficult for the ordinary citizen to distinguish, but there is a fundamental difference between the two programs. The new supervision is technological and will deal only with citizens against whom there may not be, and may not be, criminal proceedings. This is new to the IPS, because dealing with people who have received protection orders in a civil legal proceeding, not a criminal one, is not its mission. Similar units around the world – for example in Spain, Portugal, France and Italy – operate under the Ministry of Public Security or the Ministry of Justice."
Until the IPS formulates an operating plan, this is an opportunity to peek into the only electronic handcuffing unit in the country, for now.
Electronic handcuff monitoring exists all over the world. There are about 400,150 supervised people in the United States, and another 20,5 in Europe. Most of them are in Britain, where there are about 000,<> regulators. There are about <>,<> in Spain. The number of other detainees with electronic handcuffs stands at a few hundred in each country.
The handcuffs entered Israel in 2005, as a pilot program by the Ministry of Public Security, to monitor the location of a supervisor according to the conditions set by the court in a criminal proceeding. At first, the program was applied to detainees released on bail, and a year later prisoners released were added to one-third. In 2009, responsibility was transferred to the IPS, and six years later the Knesset changed the status of the supervised person to detain until the end of the proceedings – one who has been indicted and awaits the conclusion of the trial. Electronic monitoring has effectively become an alternative to confinement, not bail.
Three main goals lead to the decision to transfer a detainee to electronic supervision: preventing damage and continuous exposure to a criminal environment, increasing the chances of rehabilitation, and providing a response to the shortage of overcrowding in prisons.
The technological system consists of a black handcuff and a control unit with a telephone handset, known as a receiver. Through the shelter, the connection between the detainee and Maoz's control center was established, which recently underwent a massive upgrade. The system monitors any slight movement of the receiver, any deviation from the set sector limits, or delays from exiting that has received prior approval and is referred to as a "window".
Maoz also operates a civilian security company, which installs the handcuffs and keeps scouts and technicians in the field. Maoz currently monitors 1,028 detainees, including former model agent Shai Avital and senior figures in the underworld.
Unusually, one of Maoz's detainees agreed to shed light on the other side. The detainee, N. (27), is charged with arson and is staying at a relative's home, far from the prestigious place where he grew up. The neighborhood is crowded and full of old railway buildings. At the entrance to the building lies a sleepy cat with three dead cockroaches next to it.
N. opens the door. His hair is parted, his skin tanned and his gaze embarrassed. For a moment he looked like a discharged soldier who had just returned from a long stay in South America, but the bracelet on his leg betrayed his condition. He spent several months in a detention center, after which the court granted his request and transferred him to the prison alternative, since he has no criminal record and has high rehabilitation potential.
The small apartment is a pressure cooker in the making. Four adults and three toddlers running around loudly. Supervisors Yoav and Moran talk to N. about the last court hearing. Their tone ranged from matter-of-fact to personal concern. When he sits down for an interview, they stand motionless on either side of him, like the guards at Buckingham Palace in London.
"The system is not giving up." Inspectors Moran Glazer (right) and Yoav Sagiv with detainee N., photo: Oren Ben Hakon
"It's not easy to be between four walls all day, but the second option is worse," N. says honestly. "I broke down mentally in the detention center, I don't belong to this world. I served in the military police, volunteered in the Israel Police, had a private business and got into debt. I was so desperate that I agreed to serve as a getaway driver for 1,000 shekels."
Nothing in N resembles the typecast of the common offender, the one who puts a kippah in court and wears a victimized expression on his face. "I was wrong," he says immediately, "even a million shekels are not worth prison and a criminal record. I was under pressure from people who threatened me that if I didn't drive them, they would shoot at me, at my house.
"In house arrest, no one is trying to drag me down, sell me drugs or harass me. I'm learning to keep myself busy, and most of the time I cook or bake for the family. I don't deviate from the boundaries of the sector, I don't commit violations and I don't intend to violate the trust that the system has placed in me. I will accept any punishment imposed on me and if it is decided that I will go to prison, that is what will happen."
What is most difficult about home incarceration?
"If there's an argument at home, I can't open the door and go outside. I learned to restrain and relax. Need proportions. Prison is a more bubbling pressure cooker. The handcuff is a gift, even if sometimes it itches a little. Thanks to him, I am becoming a social worker and a probation officer. Both allow me to unpack what I feel. Who in the detention center cared about my troubles?"
The conversation with N. spills over into the new law. "Raising a hand on a partner, or on a woman in general, is as low as it gets," he says. "Why do women have to flee to a battered women's home? Let them limit the violent man. Only rapists and murderers I wouldn't put handcuffs on, they should stay in prison for the rest of their lives."
"Opportunities are not forever." Supervisors with N., photo: Oren Ben Hakon
"Sensitivity vs. assertiveness"
On the way to a surprise inspection at the next detainee, Yoav checks the data on the new iPads distributed to the teams, and tells about the complex work of the supervisors. "Everyone here has long experience in the IPS, whether as security guards or as fighters in the Nachshon unit for escorting detainees," he explains. "You won't see fresh veterans from the IDF here.
"Inspectors need to look detainees in the eye, but also know how to set clear boundaries. We are not their friends. It's sensitivity versus assertiveness, and it's all about balance and maturity. It is in our interest that supervisors open up to us, so that we can help them get through the process as safely as possible. Our role contributes a lot to Israeli society, because in this way we got a criminal and we will return a normal citizen."
N. (27), detainee with electronic handcuffs: "Raising a hand on a partner, or on a woman in general, is as low as it gets. Why should women run away to daycare? Let them limit the violent man. Only rapists and murderers I wouldn't put handcuffs on, they should stay in prison for the rest of their lives."
Yoav (42), married with three children, enlisted in the IPS in 2004. At first he served as a guard at Givon Prison and three years later he transferred to the Nachshon unit. Five years ago he arrived in Maoz. "The issue of incarceration outside the walls is 'the thing' now," he continues, "the world is moving towards alternatives to imprisonment, and the number of prisoners with electronic handcuffs is rising in all countries.
"Their option for rehabilitation is higher and they are not exposed to drugs, violence or extortion. I believe in this theory and would rather serve as a supervisor than a security guard, because here you can bring your personality to the fore. The space is larger due to the human dimension. It is not only the detainee, but also the family and the people who are willing to serve as Arabs.
"לפעמים אנחנו קצת כמו עובדים סוציאליים, וגם עברנו הכשרות בנושא תשאול וקריאת שפת גוף. מאחר שכולנו היינו סוהרים, יש לנו יכולת לדבר עם העצורים בשפתם. חוץ מזה, לא כל המפקחים כאן הם מרמת אביב ג'. רבים פה גדלו בשכונות פחות טובות, לצד עבריינים, כך שאנחנו מכירים את ההתנהלות והמנהגים".
אתם מדברים על שיקום. לא היו כאן עצורים שחזרו על העבירות שוב ושוב?
יואב: "היו כאלה לא מעט. לפעמים מפוקח חוזר לתוכנית אחרי שסיים לרצות מאסר על משהו אחר, או כאלה שמראש הצטברו נגדם כמה תיקים פליליים".
אז היכן השיקום כאן?
"המערכת לא מרימה ידיים לגבי העצורים האלה, ומי שקובע אם לתת להם הזדמנות נוספת הוא בית המשפט. עם זאת, ההזדמנויות הן לא לנצח. שופט יכול להחליט שאין עוד אמון בעצור".
מזכיר חברת הייטק. המשל"ט החדש של שב"ס בירושלים, צילום: אורן בן חקון
יצא לך להציל חיי אדם במסגרת העבודה?
"אחרי שלושה חודשים ביחידה אחד העצורים איחר לחזור הביתה מ'חלון'. הגענו לתשאל אותו בהפתעה והוא היה לבד בבית. אף אחד מהערֵבים לא שמר עליו. הוא נלחץ כשראה אותנו, צרח שהוא רוצה להתאבד ורץ לכיוון המרפסת.
"הצלחנו לתפוס אותו מאחור רגע לפני שקפץ, והוא התנגד, בעט, קילל, ונאלצנו להפעיל נגדו כוח רב. הכנסנו אותו לסלון, הושבנו אותו על כיסא והרגענו אותו. תוך כדי הזמנו עובדת סוציאלית ואמבולנס. למחרת הוא יצא מהתוכנית, משום שהוחלט לאשפז אותו בבית חולים פסיכיאטרי.
"לפני שלושה חודשים קרה לי ההפך. הגעתי למפוקח, עבריין מין, ששהה בהוסטל ולכן לא נדרש לערבים. דפקתי על הדלת והוא לא ענה, ולא הגיב לצלצול מהמקלט. בסוף פרצנו את הדלת ומצאנו גופה על המיטה. הוא היה מאוד חולה, מושתל איברים, ונפטר זמן קצר קודם לכן בנסיבות טבעיות".
החיישן שיש באזיק לא התריע?
"אין לי מושג מדוע לא התריע. אולי היתה תקלה, אולי לא היה מספיק זמן לזהות כי להערכתי הוא נפטר ממש דקות ספורות לפני שנכנסנו. עשיתי לו החייאה ללא הצלחה. גם הפרמדיקים לא הצליחו להציל אותו".
המפקח רס"ל בכיר יואב שגיב: "אני מאמין שעדיף לשמש מפקח מאשר סוהר ביטחון, כי כאן אתה יכול להביא את האישיות שלך לידי ביטוי. המרחב גדול יותר בשל הממד האנושי. זה לא רק העצור, אלא גם המשפחה והאנשים שמשמשים ערבים"
"נאלצנו להשתמש בכוח"
ביתו של המפוקח השלישי, העצור על עבירות תעבורה, ממוקם באזור של בנייני מגורים בני שלוש קומות. ביתו בולט לעין, שכן הוא היחיד שמתגורר בבית צמוד קרקע. המבנה מוקף חומה אפורה ומצלמות אבטחה, ובחוץ חונה מרצדס חדישה.
השער נפתח וממנו יוצא אחד הערבים. "אתם מהבילוש?" הוא ספק־שואל ספק־קובע. "מה קרה? מה הוא עשה עכשיו? הקפדנו שהוא לא יחרוג יותר מגבולות הגזרה".
המפוקח עומד בקצה הסלון. כף רגלו האחת על המסילה של התריסים והשנייה עם האזיק בפנים, כדי לא לחרוג מהטווח. בשבועיים האחרונים הוא הפר פעמיים את הנהלים: פעם אחת איחר לחזור מבדיקה רפואית, ובפעם השנייה נשאר לבד לאחר שלא מנע מערב לצאת לקניות. מורן מסמן לו לצאת לחצר ומבהיר שהוא מאשר לו.
העצור מנצל את ההזדמנות כדי לבחון את החצר הגדולה ותולש כמה עשבים שוטים. "זה מפוקח שבודק מדי פעם את הגבולות שלנו, כמו מפוקחים אחרים", אומר מורן לאחר הביקורת. "פעם אחת 'כאילו' לא שם לב שיצא מהטווח, לפני יומיים טען שהיו פקקים בדרך מ'חלון', אבל לא סיפק תצלום כהוכחה. עצורים שמתעכבים בגלל תנועה מקפידים לשלוח וידאו שבו רואים אותם ואת הסביבה.
"העלינו אותו לשימוע בפני המפקדת של שלוחת מרכז, סגן־גונדר עו"ד תמר דורי, והובהר לו שאם תהיה הפרה נוספת הוא חוזר לכלא. המפוקח קיבל עד עכשיו צ'אנסים, כי למרות שהוא בן למשפחת פשע מוכרת הוא לא נגרר לעולם התחתון ויש לו את כל הנתונים להשתקם".
המפקח רס"ל מתקדם מורן גלזר: "רק בתי המשפט קובעים מי יגיעו לתוכנית, אבל מעוז היא חלק ממערכת שמנסה להחזיר אנשים למוטב. עצורים שכלואים בבית נגררים פחות לתרבות רעה. זה חלק משינוי חשיבה שהעולם עובר"
מרבית העצורים ביחידה הם עבריינים בעלי עבר פלילי. למרות ההזדמנויות שבית המשפט מעניק, קשה לחלקם להתנתק מהשגרה שאפיינה את מהלך חייהם. לפחות פעם אחת מצאו את עצמם המפקחים בסיטואציה מסכנת חיים.
אחת כזו אירעה לפני כשלושה חודשים, כששניים מהמפקחים הגיעו לביקורת אצל העבריין משה בן שמחון (27), שהואשם לפני כחמש שנים ברצח על רקע מלחמת כנופיות. לאחרונה החליט בית המשפט להכניסו למעוז, מאחר שהמשפט התארך. כשסיימו את הביקורת והגיעו אל הרכב שמעו המפקחים יריות חזקות. מחסלים ירו בבן שמחון בעודו בחצר, ונמלטו מהמקום.
שניים מהעצורים. משה בן שמחון שנרצח (למעלה) ושי אביטל, צילום: קוקו
"לא עברתי חוויה כזו, אבל נתקלתי באירוע שהיה יכול להסלים ברגע", משחזר יואב. "לא מזמן הגעתי לביקורת, ופתאום שמתי לב שעל הרצפה מונחים קליעים ובצד יש שכפ"ץ. הגענו רגע אחרי היריות והערכנו שמדובר בניסיון חיסול. קראנו למשטרה והמפוקח השתולל, הוא לא רצה לחזור לכלא.
"במקרה אחר, לפני שנתיים, הגענו לקחת מפוקח לשימוע לאחר שהפר את התנאים באופן בוטה. הוא יצא ללא אישורים ונשאר בבית בלי ערב. תוך כדי הקיפו אותנו בצורה מאיימת 30 אנשים שצעקו, דחפו וניסו למנוע מאיתנו לקחת אותו. הזעקנו למקום עוד צוותים ואת המשטרה, ורק אחרי זמן רב יצאנו משם. לא תמיד אנחנו יודעים באיזה מצב נמצא המפוקח שמאחורי הדלת. הוא יכול להיות עצבני או בהתקף פסיכוטי, זה לא חריג".
מורן: "בגלל זה הכשירות הגופנית היא חלק חשוב בעבודת המפקח. אנחנו עוברים פעם בחודש אימוני קרב מגע ובכל שלושה חודשים אימוני ירי. לפני כמה חודשים, בשימוע למפוקח, הוא התלהם, קילל והשתולל ונאלצנו להשתמש בכוח. חלק מהעבריינים הם גדולי גוף וצריך להיות מיומן כדי להשתלט עליהם".
מורן (41) נשוי לסוהרת ביטחון ולהם שני ילדים. את דרכו החל כסוהר ביטחון בנווה תרצה, אולם פרש מהתפקיד לאחר כשנה. כעבור כמה חודשים חזר לשב"ס, הפעם כלוחם בנחשון. במקביל הדריך אימוני ירי, כושר קרבי וקרב מגע. במעוז הוא נמצא שנתיים. "התגעגעתי לשטח ורציתי לחזור להיות מבצעי", הוא מחייך, "העבודה כאן מאתגרת. יש סדר יום, אבל הוא משתנה כל הזמן, בעיקר בשל הפרות של עצורים. הקפצות בלילה הן לא אירוע נדיר. אני אוהב את הדינמיות, את מהירות הפעולה ואת החשיבה מחוץ לקופסה".
אתה חושב שצריכים להיות כאן מפוקחים שהם רוצחים או עברייני מין?
"מי שקובע שעבריינים יגיעו לתוכנית הם אך ורק בתי המשפט, אבל מעוז היא חלק ממערכת שמנסה להחזיר אנשים למוטב. זהו ערך חברתי חשוב. עצורים שכלואים בבית נגררים פחות לתרבות רעה. זה חלק משינוי חשיבה שהעולם עובר. גם באירופה ובארה"ב יש עלייה במספר המפוקחים בחלופות כליאה".
העבירה של העצור היא פונקציה מבחינתכם?
"אנחנו מפרידים בין הרגש למקצועיות, גם כשמדובר בעבריין מין סדרתי שפגע בילדים".
נתקלתם בעצורים שביקשו לצאת מהתוכנית ולחזור לכלא?
"זה קורה בעיקר בסופי שבוע, כשכל המשפחה ביחד. לפני שנה התקשר אחד המפוקחים ואמר שהוא מרגיש נטל על המשפחה שלו. אשתו התפטרה מהעבודה כדי לשמש ערבה, וההורים שלו הגיעו לסייע כשהם מתניידים באוטובוס.
"זה מגיע לא מעט גם מהכיוון ההפוך. לאחרונה התקשרה אחות של מפוקח ואמרה שהיא לא מסוגלת יותר. זו תקופת החופש, הילדים רוצים לטייל והיא תקועה בתוך ארבעה קירות. המפוקח לא רצה לחזור למעצר ומאוד כעס, אז עשינו איתו מרתון שיחות ולקח המון זמן עד שהתרצה והסכים לחזור לכלא. הוא היה מבואס ועצבני כי לא מצא ערבים אחרים".
מעצר בבית מוביל גם לגירושים?
"לא נתקלתי במקרים כאלה".
ומה עם בריחות?
"יש בערך עשר הפרות של תנאי מעצר בשנה, מרביתן של מכורים לסמים. הם לא מצליחים להחזיק מעמד. את כולם אנחנו מוצאים בעזרת המשטרה, לרוב כשהם זרוקים ברחובות מסוממים לגמרי".
"חיסכון בעלויות"
סגן־גונדר מירב אורון (50), נשואה ואם לשלושה, היא האישה השלישית העומדת בראש יחידת מעוז. את דרכה בשב"ס החלה ב־1997, כשהתגייסה כסוהרת ביטחון בנווה תרצה. משם התקדמה לתפקידי מטה עד שלפני שנתיים הפכה לראש ענף כליאה, המטפל ברישום אסירים, במעבר שלהם ובתנאי כליאתם.
לאור העובדה שמעוז כבר עוסקת בטכנולוגיה של אזיק אלקטרוני, לא טבעי שהיא תורחב ולא תוקם יחידה חדשה?
"צריך לדעת שבתוכנית החדשה לא רק אוכלוסיית המפוקחים שונה, אלא גם הטכנולוגיה. במעוז מדובר באזיק ללא GPS, ואנחנו יודעים שמפוקח הפר תנאים בזכות המרחק המוגדר שלו מהמקלט הביתי. התוכנית החדשה היא לאיזוק טכנולוגי ולא אלקטרוני, כך שהשיטה היא שונה.
"בשיטה החדשה האזיק של המפוקח יהיה בעל GPS, כך שניתן יהיה לדעת בכל רגע נתון היכן הוא נמצא. כמו כן, יש גם את המתלונן או המתלוננת שהוציאו את צו ההגנה. ככל הנראה הם יחזיקו אצלם מעין יחידת מקלט קטנה, היודעת להתריע כשהמפוקח מתקרב אליהם ומפר את הטווח שקבע בית המשפט".
ואם לא מדובר רק בצו הגנה, והאישה התלוננה במשטרה נגד הגבר האלים?
"בהליך פלילי העצור יגיע למעוז".
"יש למפוקחים אינטרס לשמור על ההנחיות". מימין: מנהלת המשל"ט רב־כלאי קלייר גמליאל ומפקדת מעוז סגן־גונדר מירב אורון, צילום: אורן בן חקון
סגן־גונדר אורון מספרת כי התקן במעוז עומד על 1,200 מפוקחים. המספר נקבע לפי מספר האזיקים, כוח האדם ביחידה והמשאבים. גם היא תומכת בגישה השיקומית.
"I'd rather see a detainee in electronic handcuffs," she says. "There is no doubt that the distance from a place that may deteriorate into delinquency is a supreme value, but no less important is the overcrowding in the prisons. Israel's prisons can hold 14,500 prisoners, but the current capacity is 16,240. If we had added Maoz's detainees to them, the IPS would have to build two more prisons. On top of that, there are cost savings. A prisoner in a prison costs the state 60,<> shekels a year, compared to a prisoner in a stronghold that costs <>,<> shekels."
What happens when a detainee tries to escape from the program?
"As soon as a warning is received by the drone, first of all they try to contact him and his Arabs. If there is no response, we call a security company patrol who are always on the ground, as part of their job. At the same time, an on-duty team of inspectors is called up and, if necessary, the police are called. The role of the inspectors is to supervise the detainees in the program and not to catch fleeing offenders, because they do not have arrest powers."
Do you sleep soundly at night when you know that supervised persons, some of them murderers or rapists, are outside the prison walls and restricted in movement because of handcuffs?
"That's why inspectors do quite a few surprise inspections."
Lieutenant Colonel Merav Oron: "It has not yet been decided whether a new unit will be established. It is difficult for the ordinary citizen to distinguish, but there is a fundamental difference between the programs. The new supervision is technological and will deal only with citizens against whom there may not be, and may not be, criminal proceedings."
You also have security detainees. How do you deal with them?
"Sometimes reinforced staff come in for inspections, especially if the detainee lives in a hostile area."
Is it harder for you with detainees whose purpose is to harm Jewish civilians?
"We are a body that carries out the court's orders. We don't decide who should be taken into custody with electronic handcuffs and who will remain behind bars."
Alerts in seconds
About a month ago, the IPS inaugurated the new UAV in Jerusalem. The open complex, with almost no rooms, resembles a small high-tech company. Next to the computer stations sit the security officers and on the wall in front of them are huge screens. One of them shows the location of inspectors throughout the country, but the rest are much more interesting. Every time a detainee returns late from a "window", accidentally touches the shelter or there is a technical malfunction, the screens are filled with bright red alerts, detailing the name of the detainee and describing the incident.
Suddenly, within a second, more than ten alerts fill one of the screens. To a bystander, it seems as if all the detainees in Israel were planning a collective escape, but the director of the control center, Cpl. Claire Gamliel, reassures with a smile. "Maoz is responsible for more than 1,000 detainees," she says. "What you see here is barely one percent. Please note that some of the alerts are movement of the receiver or technical malfunctions, to which we have already sent technicians. The security officer is currently calling all the inspectors who have moved away from the shelter. Here, there are only three warnings left."
But before she finishes speaking, a new warning shines on the screen: "An unauthorized exit." Sergeant Levy calls the shelter, there is no answer. The detainee, who is accused of sex crimes, answers only the cellphone. "Where are you and what is your ID card?" asks Levy, to which the detainee replies and insists that the court allowed him to leave for two hours. Levy clarifies that Maoz has no such approval. Only after many minutes would it become clear that the detainee did indeed have a permit, but he did not bother to send him to the unit. During the call, another warning is received - another detainee has not returned home from an approved visit to an HMO.
"Everything is fine," Rabbi Gamliel reassures again, noticing our alertness. "The supervisor called the shift manager, said he was stuck in traffic and sent a video for proof." This warning is erased only after 13 minutes, when the detainee calls and announces that he has arrived home.
How much do you believe the excuses of the supervised?
Gamliel: "It's not a question of trust – everything has to be backed up by evidence that we check ourselves. If the inspector has a 'window' and is supposed to be in the hospital, we will call the department to make sure he has arrived and make sure he gets out of there as well. Sometimes there are emergencies, such as health events, so the unit commander is authorized to approve a 'window'. At the same time, we will check with MDA that the inspector has called an ambulance and we will call the paramedics to check that he is with them and has arrived at the hospital. The supervisors have an interest in following the guidelines and staying in the program, the alternative is much less good."
Cpl. Claire Gamliel: "In one day there are about 2,000 alerts, all of which we deal with immediately. There are supervised people who feel that their home is suffocating for them, but they are lonely. Finally, every detainee with electronic handcuffs understands that there is nothing better than being at home."
Do you encounter serial decision-breakers?
Oron: "There can't be such a situation in the program. As soon as there is a repeated violation of the guidelines, the detainee returns to prison. The same happens if there is an attempt to violate the conditions of detention."
What's the weirdest excuse you've heard?
The shift supervisor, Boaz: "About a year ago, a warning was received about a supervisor who had left the boundaries of his sector. One of the staff sergeants called him, and the inspector said that a horse had run away from the farm and he ran after him. Inspectors came to him and it turned out that he had not lied. He was warned not to violate instructions again."
You don't have a dull moment here, every second a different warning.
Gamliel smiles: "In one day there are about 2,000 alerts, all of which we deal with immediately. Look at the screen - a body sensor alert now appears, which means that the inspector makes abnormal movement. The receiver and handcuff are very sensitive. Of the total number of warnings, maybe 15 are really violations such as being late returning home or moving away from the shelter."
What would you consider drama?
"Suicidal attempts, and there were several. The Arabs of the supervisor don't always know who to talk to, so they call us and ask for help. The security officer will always talk to the supervisor and try to calm things down, while we call an ambulance, police and social workers."
Did you yourself encounter escape attempts?
"Only once. A supervisor went outside with a handcuff and a family member, who had signed a monetary bond in court, immediately understood what it meant to her and ran after him while talking to us. She was the one who directed us to his location and we sent inspectors, patrols and the police there."
Do you also encounter detainees who asked to return to prison?
"There are supervised people who feel that their home is suffocating for them, but they are lonely. At the end of the day, every detainee with an electronic handcuff understands that there is nothing better than being at home."
A stronghold in numbers
Number of prisoners General:1,028 Adults:938
Minors:64
Women:26
Distribution of offenses:
General violence:268
Of these, domestic violence:134 Sexual offenses:21 Security offenses:164 Drug offenses:154
Prisoners serving a third:421
Annual cost of a prisoner in prison: NIS 240,<>
Annual cost of a prisoner in electronic handcuffs: NIS 60,<>
Wrong? We'll fix it! If you find a mistake in the article, please share with us